"תחושת בטן" ועל הסימנים שהגוף נותן לנו כדי להשתחרר מהם
אנחנו אלופים בחסימת הרגשות השליליים שלנו. רובנו נעדיף להמנע מהם ולא להתעסק איתם
אפילו במצבים בהם אנחנו עומדים בפני מצב בו עלינו לבחור בין לקפוץ לתהום או להסתכל עמוק
בתוכנו על מה שקורה לנו בפנים, נעדיף לעשות זאת מאשר להתעסק עם הרגשות האלה.
דוד שלי היה איש גדול מימדים מצחיק וטוב לב. כשהיה מגיע לביקור היה מחבק אותי באהבה ובינינו
תמיד הפרידה הכרס הגדולה שלו שהלכה לפניו. כבר אז כילדה שאלתי את עצמי למה הבטן שלו
קשה כל כך? התחושה היתה כמו של בטן של אשה בהריון.
במהלך השנים הזכרון הזה היה צף בכל פעם שנתקלתי בקליניקה במישהו עם כרס כזו – דרך אגב
אופייני בעיקר לגברים. נשים רכות יותר במהות שלהן..
למה הגוף בחר לייצר "נפיחות" כל כך גדולה וקשה המתמקדת דווקא באזור הבטן?
דמיינתי לי שזו בעצם מעין שכבת הגנה – כמו שריון על האזור הכי רגיש בגוף.
(אזור הבטן ממוקם במרכז הגוף במקום בו מערכת השלד שלנו אינה קיימת ואינה מגינה, רק מעטפת
של שרירים בשילוב תקשורת עצבית מחברת ומחזיקה את החלק התחתון של גופנו עם חלקו העליון.
היה לי מטופל לפני כמה שנים שהיה עצום בגודלו. עיקר השומן הצטבר בבטנו שהיתה כרס ענקית וקשה
ממש כמו שריון.
במהלך הטיפול אני נוגעת במקומות שמעוררים את הגוף לספר ואכן ככל שהתקדמנו בטיפול, צפו לו המון
זכרונות וסיפורי ילדות  ששיקפו את המצב. מסתבר שחלק מאוד גדול מחייו הוא היה עסוק בלהסתיר
ולהדחיק את רגשותיו. למרות גודלו העצום הוא ניחן ביכולת הקשבה ורגישות לאנשים אחרים.
הוא ידע לקרוא אנשים ולנתח מצבים בצורה פנומנלית ועל ידי כך הצליח להתקדם ולפתח עוד ועוד את
האינטואיציה שלו ויחד איתה את היכולת לראות את האחר.
ואכן במהלך הטיפול עלו בו רגשות רבים של כעס סביב תקופות המשמעותיות בחייו, בעיקר ילדות.
הכעס האצור בגופו כמו איים לצאת בפיצוץ עז, כאילו פצצה מתקתקת בגופו וממוקמת בכרס העצומה
שגידל במהלך השנים.

monty python the big bang
אותו בחור גדול ומיוחד עדיין לא מצא את החיבור הישיר לליבו שלו.
החוליה החסרה אם כך היתה החיבור הזה שבו הוא יבין באופן מודע את החיבור הזה. את מה שהגוף שלו
רוצה להגיד לו.
וכשאני אומרת באופן מודע זה מבחינתי אומר שאפילו עצם השיחה על הקושי לבטא רגשות ויחד אתן את
הרצונות שלו נטעו בו את ההבנה שיש בתוכו מקום של כעס. מקום שסגור הרמטית מפניו ואינו בשליטתו
מכיוון שזה לא במודעות שלו אלא נמצא בלא מודע שלו ומתקיים במקום בתוך גופו (בטן) ומחובר לרגשות
מקטינים ומאמללים.

ואז הכל התחיל להדתנות כי עצם ההבנה היא כבר תחילתו של ריפוי

 

clipartkey

כי זה ההבדל בין לא לדעת ולהבין משהו (כל דבר בעולמנו) לבין לדעת ולהכיר במשהו שקיים בנו.
הסברתי לו מה הגישה הסינית אומרת על כך: היא מתארת את השומן בבטנו כמעין מחסום מילולי
לקשיחות העולם, ומהווה מעין "ארכיון" לכל הפעמים בהן קבר את רגשותיו האמיתיים, ומהצד השני
כאדם שמרגיש "יותר מדי". הוא נעל את הרגשות והחמלה לאחרים בגופו באופן לא מודע בהנחה
שזה שלו. כי אנשים רגישים מאוד יכולים ממש לחוש בכאבים של אנשים אחרים.
הוא הסכים איתי שרמת הרגישות שלו גרמה לו לעתים קרובות לכאב על עוולות העולם, כאב פיזי
אמיתי שהתעצם בגופו  וזה מה שהביא אותו בסופו של דבר אלי.
עצם הידיעה וההבנה היא כבר תחילתו של שינוי.
ברגע שהקולות הפנימיים מצאו תשובה בתוכו, הגוף אותת לו שחרור, הכאב נעלם, השומן ירד והוא
הרגיש שלם.
כשהיה לו ברור מה קורה לו הוא התחיל לראות סיטואציות בחייו בהן הוא מנותק מעצמו לחלוטין.
מנותק מהרצונות האמיתיים שלו, מנותק מהכולת לבטא כעס אמיתי, כזה שמשחרר כאבי עבר,
דפוסי עבר, כי כעס גם יכול לצאת במצבים מסויימים על סיטואציות מסויימות או מול אנשים ויחד
עם זאת הוא אינו מצליח באמת לשחרר את המקום הפנימי הטבוע בו מילדות של כעס.
מאותו הרגע בין טיפול לטיפול היכולת שלו לבטא את עצמו במדוייק, מתוך הקשבה לרחשי ליבו,
השתפרה ללא הכר והוא חווה זאת בכל מקום בחייו הן כבן זוג, אבא, מנהל והן כאדם.
הוא התחיל לבטא כעס ולהבין מה המשמעות של להוציא את הרגשות המרעילים ששמר בתוכו.
יחד עם השינוי הזה בטנו הלכה והתרככה והתכווצה.
בטן בראי הרפואה הסינית:
הבטן היא המרכז האנרגטי שלנו, הליבה שלנו. זה המקום בו נשמרת האנרגיה שלנו, הן החיובית
והן השלילית.
אם אזור הבטן חסום פיזית או אנרגטית, הוא לא יתפקד במלואו. הצטברות של אנרגיה שלילית או
רגשות כגון פחד, כעס, דאגה ועצב הם הסיבה העיקרית לפגיעה באיברים הפנימיים. זה מתבטא
הן בהיצמדות והדבקות פיזית של סיבי השרירים בבטן והן בהצטברות מתח בגוף ובחלל הבטן בפרט.
לא תמיד הגוף שלנו מצליח להתמודד ולעבד את האנרגיה הזו, וכך המרכז האנרגטי נעשה מתוח,
כואב ולא מתפקד במיטבו.
מה אומרת הרפואה המערבית?
כשחקרתי את הנושא מההיבט הרפואי, מצאתי תשובות המדברות על המשמעות של המצב הנתון.
הרפואה הקונבנציונלית מתייחסת לסגנון השומן כאישי לכל אדם וכמבוסס על הנטיה הגנטית בלבד.
היא אינה מכניסה למשוואה את החלק שיש לרגשות בתהליכי השמנה. אנשים עם ריכוז שומן בבטן
מנבאים יותר נטיה ליתר לחץ דם, יתר כולסטרול ובעיות לב וכלי דם.
אכילה רגשית
בשנים האחרונות התפתח המונח אכילה רגשית.
אכילה רגשית מתרחשת כשהאוכל הופך להיות כלי "לטישטוש" תחושות של אשמה, עצב, בדידות,
כעס או מתח. האכילה עצמה גורמת מעגל קסמים בו מרגישים לכודים כשנוספים בעקבות האכילה
עוד רגשות אשם נוספים, שאותם מנסים שוב להרגיע בעזרת אוכל.
ניתן להבין כי שומן מהווה מעין שכבת הגנה מפני העולם, מי שטבע את המונח הזה היו חוקרים בתחום
הפסיכולוגיה שהגדירו כי ישנה אכילה שאינה נובעת מרעב ממשי אלא מצורך רגשי שאינו בא לידי סיפוק.
אוכל מנחם ויחד עם זאת נמצא בשליטתנו הבלעדית. אנחנו מחליטים מה נכנס לפינו. במצבים קיצוניים
האכילה הופכת לכלי שאנחנו משתמשים בו כדי לנסות להשתחרר ולהפיג מצבים רגשיים שליליים שעולים
בנו: עצב, כעס, בדידות, דיכאון, לחץ, עצבנות, עייפות – האכילה גורמת להרגשה טובה יותר, ולעתים גם
מצליחה קצת להפחית את התחושות האלה לזמן מה.
מכירים את התחושה שאנחנו ממש כמהים פיזית למשהו מתוק עכשיו?
מה קורה כשגם אוכל נהפך לכמיהה כזו ובכל פעם שנרגיש רע רגשית נאכל?
אם נחיה רק מהמקום הזה לא נצליח לצאת מהלופ הזה של אכילה רגשית. הרגשות הקשים לא באמת
משתחררים וה"טריק" הזה לא מחזיק יותר מזמן קצר, הנזקים נשארים ומצטברים בגופנו עוד לזמן רב.
הדרך בה הרפואה האלטרנטיבית רואה את זה שונה לחלוטין.
השמנה בכלל ובעיקר עודף שומן באזור הבטן מבטא גם את המישור הפיזי וגם את העולם הרגשי.
כלומר: אם אתה מדחיק את רגשותיך או שאתה לא בקשר עם רגשותיך, השומן בבטן מצטבר ואם אתה
רגיש יתר על המידה לרגשותיהם של אחרים ומזהה אותך בטעות כשלך (בלא מודע)  השומן מצטבר
באזור הבטן שהוא אזור הבעיות שלך.

to fat ladies in Toscana

מה הנזקים של אכילה רגשית:
טשטוש תחושת שובע – אנחנו לא יודעים כבר אם אנחנו רעבים באמת או שזה "בראש שלנו" והיכולת
להבדיל בין אכילה מתוך צורך פיזי של רעב לבין אכילה מתוך צורך רגשי מתקלקלת.
השמנה לא נשלטת – אכילה שלא לצורך קיומי זו אכילת אקסטרה. כלומר אנחנו אוכלים ולא בגלל רעב.
בדרך כלל אוכלי הכל מבלי לחשוב אם האוכל הזה בריא או מזין. מה שקורה במציאות זה שדווקא
המאכלים הכי עתירי שומן וסוכר הם אלה שמספקים לו את הנחמה הגדולה ביותר לצורך הרגשי.
רגשות אשם – מייד אחרי שאכלנו או "בלסנו" ללא הכרה תתעורר לה התחושה הקשה של כעס.
כי התחושה הנעימה שהאוכל נתן לנו לפני רגע מתפוגגת ואז עולים מחדש בכל העוצמה הרגשות
שנשארים כמו אשמה, חוסר שליטה ורגשות שליליים שגרמו לנו מלכתחילה לאכול.
זה לופ ללא נקודת יציאה שהולך ומתעצם.
הפרעות אכילה – לופ של אכילה רגשית עלול להתפתח להפרעת אכילה כמו הצורך "לטהר" את הגוף,
רגשות האשם מעצימים את הצורך להשתחרר מהאוכל ואז מתחילים בהקאות או צומות או כל דבר אחר
שיעזור לצאת מהלופ.
התחום של תזונה הפך לשמחתי ולשמחת רבים בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מחיינו. הן מההיבט
הבריאותי כמובן והן מההיבט של שימור הסביבה וקיימות.
כמה מילים על מזון ורפואה:
עד לפני כמה שנים היתה הפרדה די ברורה בין תזונה כחלק מריפוי של מחלות והיא הופרדה לגמרי
מהרופאים מכיוון שבבתי הספר לרפואה לא לימדו כלל תזונה. החשיבה היתה שלתזונה אין חלק בריפוי
הגוף, והשאירו אותה לתזונאים כחלק מתהליך נפרד.
במקרים כמו ניתוחים מסויימים או בעיות / מחלות הקשורות לאוכל כמו צליאק או כרון היה ברור שלתזונה
תפקיד מכריע, אך במקרים כמו סרטן התחום הלך והתפתח וההכרה הרפואית שמזון משמעותי ואפילו
קריטי בתהליך ריפוי ושהוא הבסיס של הגוף והחיים שלנו סוף סוף מקבלת תמיכה מהקהילה הרפואית ועם
זאת יש עוד הרבה מה לעשות והאוטוריטה נשארה בידי תזונאים.

"עשה מזונותייך תרופותיך ולא תרופותייך מזונותיך"

משפט מהמקורות שיש האומרים שהרמבם אמר ויש אומרים היפוקרטס – שניהם מאבות הרפואה.

לפני כעשר שנים הייתי מעורבת בפרוייקט גדול בנושא של תזונה לחולי סרטן.
במשך כמה שנים הסתובבתי ופגשתי אינסוף מומחים בתחום הסרטן – רופאים, אחיות, מנהלי מחלקות,
דיאטניות ומומחים נוספים בתחום זה.
אחד הדברים שהדהימו אותי אז, היה הפער העצום בין מספר הדיאטניות במחלקות האונקולוגיות לבין מספר
החולים. כשחולה היה מגיע לרופא לביקור הראשון הוא היה שומע את ההמלצות של הרופאים לגבי הפרוטוקול
הרפואי שכלל :רשימת מכולת" של בדיקות ותרופות אך כמעט תמיד לא הוזכר כלל נושא התזונה.
תחום התזונה במחלקות האונקולוגיות בזמנו לא נחשב כחלק מפרוטוקול טיפולי מכיוון שרופאים לא למדו ולא
התעסקו באוכל ולכן לגשת לתזונאי/ת היה בגדר המלצה בלבד. התרופות היו מקום ראשון.
בתחילת המאה ה21 נושא הריפוי באמצעות מזון היה שולי ולא הוכח מספיק באופן מחקרי, החברה שהקמתי
"סעודתא" הקדימה את זמנה ולאחר מספר שנים נאלצנו לוותר על החלום.
מאז לשמחתי הגדולה מאוד – נושא התזונה תופס חלק משמעותי הרבה יותר, העולם מבין כיום כמה חשוב
להיות מודע למה שאנחנו מכניסים לגופנו. המהפכה התעשייתית הפכה את המזון בעולם למתועש וריק
מערכים תזונתיים.
כיום יש מודעות גבוהה מאוד וחזרה מסיבית מאוד לאוכל טרי ללא חומרי ריסוס ולא מעובד ויש טרנד חזק
שהולך ומתעצם לעבור לסגנון אכילה בריא ומודע הרבה יותר. טבעונות, רו פוד ודיאטות שונות אחרות
שמדברות על התפיסה שהמזון הוא הבסיס הפכו להיות מיין סטרים וקול קורא לשמור על הכדור שלנו וגם
על עצמנו.
תחשבו על זה: מה אתם מכניסים לגוף שלכם?
אכילה מודעת, רגשות ומה שביניהם:
בנסיון למצוא פתרון לבעיות אכילה כפייתית / רגשית פותח כלי אשר מבוסס על הרעיון שכדי לדאוג לגוף שלנו,
עלינו לתת תשומת לב מלאה למזון שאנחנו בוחרים להכניס אליו. כלומר – כל ביס יהיה לו ערך, הטעמים יהיו
משמעותיים ונתעמק בהם ולא נבלע את האוכל מבלי לחוות את הטעמים.
כאנחנו אוכלים בצורה מודעת, אנחנו יכולים לשמים לב להרגשה הפיזית והרגשית המובילה אותנו לאכילה.
ברגע שנצליח לזהות את הרגשות הללו, נוכל לחפש דרכים אחרות שיענו על הצורך הרגשי שלנו.

הקשבה לגוף = המפתח לריפוי

אחד הדברים שאני מלמדת בקליניקה זה שכשמדובר בכאב – המנגנון הזה בא להגיד משהו וחשוב שרגע
נקשיב לו.
הקשבה לגוף – ההקשבה למיקום הכאב, לרגשות העולים ממנו, הן דרך לפענוח התעלומה.
כל רגש שמתעורר גם אם הוא אכילה רגשית שאיננה מחוברת לגוף ברמה של צורך פיזי, אנחנו נבין טוב
יותר מה המשמעות שלו כשנעצור רגע להקשיב לגוף שלנו.
כך גם באכילה – אם נעצור לרגע בזמן הביס ונבחן מה בעצם הכנסנו לגוף עכשיו? כמה הנאה זה גרם לנו?
האם נהנינו מהטעם? מהריח?
דוגמא מצויינת זה שוקולד: אפשר לאכול אותו בביסים גדולים כמו פרוסת לחם ואפשר להתענג על כל קוביה
ולמצוץ אותה עד תום. תארו לכם מה שקורה בזמן שאנחנו מפנים את תשומת הלב שלנו לדבר עצמו,
לתחושות הגוף העולות ממציצת שוקולד (רמז – זה לא רק בלשון)
כמובן שמומלץ לבחור אוכל מספק. אוכל שטעים לנו, שגורם לנו להרגיש סיפוק גדול יותר. בחירה במזון
כזה תביא לירידה בהתעסקות בו.
הגיגים וסיכום – מה בעצם רציתי להגיד כאן?

אם נחלק את הסגנון של בטן גדולה יש שני סוגים – רכה וקשה
במונחים רפואיים ההבדל קשור למיקום ההצטברות של השומן.

בטן קשה – נגרמת על ידי הצטברות גבוהה של שומן בקרביים כלומר מאחורי דופן הבטן העוטפת את
האיברים ומורכבת מרקמות קשה יותר הכוללות שרירים.
זו הסיבה שהבטן תרגיש ותיראה קשה. האזור בו מתמקם השומן קרוב יותר לאספקת הדם ועלול להוות
גורם סיכון למחלות לב. מצב זה עלול לסכן בגלל השומן ש"מאוחסן"  סביב הלב, הכבד, הכליות והמעיים.
בטן רכה -.השומן בבטן נמצא מתחת לעור ואינו בהכרח מסוכן אך עלול להביא איתו חולירות אחרות כמו
תסמינים של רמות טסטוסטרון נמוכות מהרגיל שמאפיין אותם חולשה, דיכאון ועייפות אך יחד עם זאת הוא
אינו מהווה סיכון כמו במקרה של בטן רכה.
והנה עוד כמה מחשבות על תודעה ומודעות:
במאמר זה ניסיתי להעלות לתודעה שלנו את הקשר בין שומן באזור הבטן, המצב הגופני – במקרה זה
דיברתי על בטן/כרס ואיך מצב פיזי יכול לבטא לגמרי את המצב הרגשי.
ברגע שנבין את הקשר, גם אם הא לא מיידי – נוכל לפענח את הקשר ולמצוא כלים כמו מודעות והקשבה
שיעוררו שינוי והחלמה ויחד עם זאת ריפוי.

בעברית תודעה ומודעות נשמעות ממש דומה אך יש בין שני המושגים האלה הבדל משמעותי.
באנגלית אלה שתי מילים שונות לחלוטין:

מודעות = Awareness
מודעות היא המצב של להיות מודע למשהו. ליתר דיוק, היא היכולת לדעת ולתפוס ישירות את המידע
והאירועים ולהרגיש ולחוות אותם.
תודעה = Consciousness
בתודעה – שאנו מכנים גם בשם ‘הכרה‘ ההגדרה הבסיסית היא: "מודע או מודעות לקיום פנימי או חיצוני"
היא מתפתחת במהלך החיים כפועל יוצא של אישיותו של כל אדם והיא נקבעת על ידי דפוסי חשיבתו,
גישתו, אופן התנהגותו, תפיסת עולמו, רגישותו, תחושותיו ותגובותיו של אדם כלפי כל גורם בחייו. התודעה
היא זו המכוונת את התנהגותו של האדם.
בעיצוב התודעה משתתפים גורמים רבים, כמו: בית, חברה, דת, מסורת, מקום מגורים, סביבת מחייה,
תקשורת, ממשל, מערכת חינוך, מנגנוני אכיפה, סגנון משטר, ועוד גורמים רבים אשר משתתפים בהגדרת
התודעה הציבורים ויחד איתה האישית.

במאמר זה ניסיתי לפתוח לכם הקוראים את הראש ולעורר אתכם לשאול ולחקור מתוך מודעות,
הכלה עצמית והקשבה לגופכם. מה הוא אומר לכם? כאב זה אחד הכלים הכי עוצמתיים שלו!
האם מה שכתבתי כאן עורר בכם איזשהו רגש?
כעס? חוסר שקט? התרגשות? משהו אחר?

מהם אותם דפוסים פנימיים, רגשות ואמונות אשר באופן פראדוקסאלי, ככל שאנחנו מלומדים
ו"מתורבתים" יותר, הופכים להיות מקובעים יותר, עמוקים ולא נגישים לנו. אותם ערכים ותפיסת
עולם שעם השנים התקבעה לה בתוכנו ולא עצרנו לשאול או לבדוק מה באמת אנחנו מרגישים ויותר
מזה – חשים לגביה.

ככל שהערכים שהושרשו במסגרת החינוך שקיבלנו ודפוסי החיים שלנו, כך התודעה שלנו מקובעת
יותר וקשה יותר לשינוי.

מודעות לעצמנו, לתחושות "הקולות" של הגוף שלנו היא הדרך לשינוי תודעתי מיטיב.

אם קראתם עד כאן אני מוקירה אתכם ומאמינה שתתפלאו לגלות שמהיום ההתייחסות לכאב או
לתחושות גוף אחרות וגם התנהגויות שלכם תהיה אחרת.

זהו תחילתו של שינוי שמביא איתו ריפוי

אל תחכו עם הכאב במידה ואתם סובלים התקשרו לתאם
טיפול לשחרור מהכאב:
    050-3882266