"תחושת בטן" ועל הסימנים שהגוף נותן לנו כדי להשתחרר ממחשבות רעילות.
אנחנו אלופים בחסימת הרגשות השליליים שלנו. רובנו נעדיף להמנע מהם ולא להתעסק איתם
דוד שלי היה איש גדול מימדים מצחיק וטוב לב. כשהיה מגיע לביקור היה מחבק אותי באהבה ובינינו
תמיד הפרידה הכרס הגדולה שלו שהלכה לפניו. כבר אז כילדה שאלתי את עצמי למה הבטן שלו
קשה כל כך? התחושה היתה כמו של בטן של אשה בהריון.
במהלך השנים הזכרון הזה היה צף בכל פעם שנתקלתי בקליניקה במישהו עם כרס כזו.
למה הגוף בחר לייצר "נפיחות" כל כך גדולה וקשה המתמקדת דווקא באזור הבטן?
דמיינתי לי שזו בעצם מעין שכבת הגנה – כמו שריון על האזור הכי רגיש בגוף.
* אזור הבטן ממוקם במרכז הגוף במקום בו אין מערכת של שלד שמגינה,
רק מעטפת של שרירים ואיברים הפנימיים.
היה לי מטופל לפני כמה שנים שהיה עצום בגודלו. עיקר השומן הצטבר בבטנו
הענקית והקשה ממש כמו שריון.
לעתים קרובות טיפול במגע מעורר תחושות שמציפות גם רגשות.
ככל שהתקדמנו בטיפול, הוא נזכר בעוד סיפורים מהילדות שהזכירו לו
שחלק מאוד גדול מחייו הוא היה עסוק בלהסתיר ולהדחיק את רגשותיו.
הוא לא איפשר לרגשותיו לבוא לידי ביטוי, לא כעס ולא עצב וגם לא שמחה גדולה.
משהו סגר את הרגשות, ממש חנק חלק גדול מהן והוא השקיע את כל כולו, מאז היה ילד,
בהקשבה החוצה.
התכונה הזו שהוא פיתח הפכה אותו עם השנים למומחה בתחומו. הוא ידע לקרוא
אנשים ולנתח מצבים בצורה פנומנלית ועל ידי כך הצליח להתקדם ולהתפתח עוד ועוד.
אבל משהו לא היה שלם, הכל היה "נפיץ" בהרגשה שלו.
במהלך הטיפול עלו בו רגשות רבים של כעס סביב תקופות המשמעותיות בחייו, בעיקר ילדות.
הכעס האצור בגופו כמו איים לצאת בפיצוץ עז, כאילו פצצה מתקתקת בגופו וממוקמת בכרס
העצומה שגידל במהלך השנים.
אותו בחור גדול ומיוחד עדיין לא מצא את החיבור הישיר לליבו שלו.
החוליה החסרה היתה ההבנה שיש משהו שהגוף מספר לו. פתאום הוא הבין שיש בתוכו
מקום של כעס.
מקום שהוא סגר הרמטית מפניו ואינו בשליטתו מכיוון שזה לא במודעות שלו, אלא נמצא
בלא מודע ויושב איפשהו בתוך גופו.
יש לנו אזורים בגוף שמושפעים ממצבים רגשיים.
כשאני כועס.ת איפה נמצא הכעס בגוף שלי?
לא סתם אומרים יש לי בטן מלאה עליו, מתהפכת לי הבטן,
פרפרים בבטן ועוד ביטויי שפה כאלה שמבטאים מצבים רגשיים.
ברגע שהוא הבין את הקשר הזה, הכל התחיל להשתנות.
עצם ההבנה היא כבר תחילתו של ריפוי
clipartkey
סיפרתי לו מה הגישה הסינית אומרת על כך:
היא מתארת את השומן בבטנו כמעין מחסום מילולי לקשיחות העולם, ומהווה מעין "ארכיון"
לכל הפעמים בהן קבר את רגשותיו האמיתיים.
מצד השני כאדם שמרגיש "יותר מדי". הוא נעל את הרגשות והחמלה לאחרים בגופו באופן לא
מודע בהנחה שזה שלו. כי אנשים רגישים מאוד יכולים ממש לחוש בכאבים של אנשים אחרים.
הוא הסכים איתי שרמת הרגישות שלו גרמה לו לעתים קרובות לכאב ולתחושות גוף לא טובות
והודה שזה מה שהביא אותו בסופו של דבר אלי.
עצם הידיעה וההבנה היא כבר תחילתו של שינוי.
ברגע שהקולות הפנימיים מצאו תשובה בתוכו, הגוף אותת לו שחרור, הכאב נעלם, השומן ירד והוא
הרגיש שלם.
מתוך ההקשבה הוא התחיל לראות סיטואציות בחייו בהן היה מנותק מעצמו לחלוטין.
מנותק מהרצונות האמיתיים שלו, מנותק מהכולת לבטא כעס אמיתי, כזה שמשחרר כאבי עבר,
דפוסי עבר.
מאותו הרגע בין טיפול לטיפול היכולת שלו לבטא את עצמו במדוייק, מתוך הקשבה לרחשי ליבו,
השתפרה ללא הכר והוא חווה זאת בכל מקום בחייו כבן זוג, אבא, מנהל וכאדם.
הוא התחיל לבטא את עצמו יותר ויותר ומצא דרכים להוריד לחץ ודאגה מחייו.
הוא למד לבטא כעס ולהבין מה המשמעות של להוציא את הרגשות המרעילים ששמר בתוכו.
הוא התחיל לשנות את המחשבות שלו לחיוביות, נמנע ממקומות בהם לא הרגיש בנוח והשתמש
בכלים שנתתי לו כדי לשחרר כאב, מתחים ופחדים ולהעצים, לחזק ולאזן את הגוף ואת הנפש.
יחד עם השינוי הזה בטנו התרככה והתכווצה.
בטן בראי הרפואה הסינית:
הבטן היא המרכז האנרגטי שלנו, הליבה שלנו. זה המקום בו נשמרת האנרגיה שלנו, הן החיובית
והן השלילית.
אם אזור הבטן חסום פיזית או אנרגטית, הוא לא יתפקד במלואו. הצטברות של אנרגיה שלילית או
רגשות כגון פחד, כעס, דאגה ועצב הם הסיבה העיקרית לפגיעה באיברים הפנימיים. זה מתבטא
הן בהיצמדות והדבקות פיזית של סיבי השרירים בבטן והן בהצטברות מתח בגוף ובחלל הבטן בפרט.
לא תמיד הגוף שלנו מצליח להתמודד ולעבד את האנרגיה הזו, וכך המרכז האנרגטי נעשה מתוח,
כואב ולא מתפקד במיטבו.
מה אומרת הרפואה ?
כשחקרתי את הנושא מההיבט הרפואי, מצאתי תשובות המדברות רק על ההיבט הפיזי.
הרפואה הקונבנציונלית מתייחסת לאזור הבטן במונחים של השמנה ושומן ועל כך ששומן אישי
לכל אדם וכמבוסס על הנטיה הגנטית בלבד.
היא אינה מכניסה למשוואה את החלק שיש לרגשות בתהליכי השמנה. לאנשים עם ריכוז שומן
בבטן מנבאים יותר נטיה ליתר לחץ דם, יתר כולסטרול ובעיות לב וכלי דם.
אכילה רגשית
אכילה רגשית מתרחשת כשהאוכל הופך להיות כלי "לטישטוש" תחושות כמו אשמה, עצב,
בדידות, כעס או מתח.
מי שטבע את המונח הזה היו חוקרים בתחום הפסיכולוגיה שהגדירו כי ישנה אכילה שאינה נובעת
מרעב ממשי אלא מצורך רגשי שאינו בא לידי סיפוק.
אוכל הוא סוג של מנחם ויחד עם זאת הוא נמצא בשליטתנו הבלעדית!
אנחנו מחליטים מה נכנס לפינו.
במצבים קיצוניים האכילה הופכת לכלי שאנחנו משתמשים בו כדי לנסות להשתחרר ולהפיג מצבים
רגשיים שליליים שעולים בנו: עצב, כעס, בדידות, דיכאון, לחץ, עצבנות, עייפות.
האכילה גורמת להרגשה רגעית טובה יותר, מעין תחושת מלאות ושליטה. לעתים האוכל גם מצליח
להפחית קצת את הריקנות והתחושות הקשות, אבל רק לזמן מה. כעבור זמן קצר תחושת ההקלה
נעלמת ושוב יש צורך בנחמה.
מכירים את התחושה של חשק עז – ממש כמיהה פיזית למשהו מתוק עכשיו?
לי זה קורה כשאני בלחץ או עצובה. לא סתם אומרים "להמתיק את היום"
מה הנזקים של אכילה רגשית:
טשטוש תחושת שובע – אנחנו לא יודעים כבר אם אנחנו רעבים באמת או שזה "בראש שלנו"
והיכולת להבדיל בין אכילה מתוך צורך פיזי של רעב לבין אכילה מתוך צורך רגשי מתקלקלת.
השמנה לא נשלטת – אכילה שלא לצורך קיומי זו אכילת אקסטרה. כלומר אנחנו אוכלים ולא
בגלל רעב. בדרך כלל אוכלים הכל מבלי לחשוב אם האוכל הזה בריא או מזין.
מה שקורה במציאות זה שדווקא המאכלים הכי עתירי שומן וסוכר הם אלה שמספקים לו
את הנחמה הרגשית הגדולה ביותר.
רגשות אשם – מייד אחרי שאכלנו או "בלסנו" ללא הכרה תתעורר לה התחושה הקשה של כעס.
כי התחושה הנעימה שהאוכל נתן לנו לפני רגע מתפוגגת ואז עולים מחדש בכל העוצמה הרגשות
שנשארים כמו אשמה, חוסר שליטה ורגשות שליליים שגרמו לנו מלכתחילה לאכול.
זה לופ ללא נקודת יציאה שהולך ומתעצם.
כמה מילים על מזון ורפואה:
עד לפני כמה שנים היתה הפרדה די ברורה בין תזונה לרפואה. בבתי הספר לרפואה לא לימדו
כלל תזונה, מתוך אמונה שלתזונה אין קשר בתהליכי ריפוי הגוף. עולם הרפואה התמקד בתרופות.
טיפול בתזונה התפתח במקביל והפך לחלק מתהליך נפרד ולא מחייב.
במקרים כמו ניתוחים מסויימים או בעיות ומחלות הקשורות לאוכל, כמו צליאק או קרוהן, היה
ברור שלתזונה יש קשר מכריע לתפתחות המחלה.
עם השנים התחום הלך והתפתח וההכרה הרפואית שמזון משמעותי ואפילו קריטי בתהליך
הריפוי, סוף סוף מקבלת תמיכה מהקהילה הרפואית.
"עשה מזונותייך תרופותיך ולא תרופותייך מזונותיך"
משפט מהמקורות שיש האומרים שהרמבם אמר ויש אומרים
היפוקרטס – שניהם מאבות הרפואה.
אכילה מודעת, רגשות ומה שביניהם:
בנסיון למצוא פתרון לבעיות אכילה כפייתית / רגשית, פותח כלי אשר מבוסס על הרעיון
שכדי לדאוג לגוף שלנו, עלינו לתת תשומת לב מלאה למזון שאנחנו בוחרים להכניס אליו.
כלומר – כל ביס יהיה לו ערך, הטעמים יהיו משמעותיים ונתעמק בהם ולא נבלע את האוכל
מבלי לחוות את הטעמים.
כאנחנו אוכלים בצורה מודעת, אנחנו יכולים לשמים לב להרגשה הפיזית והרגשית המובילה
אותנו לאכילה.
ברגע שנצליח לזהות את הרגשות הללו, נוכל לחפש דרכים אחרות שיענו על הצורך הרגשי שלנו.
הקשבה לגוף = המפתח לריפוי
אחד הדברים שאני מלמדת בקליניקה זה שכשמדובר בכאב או תחושה לא נעימה – המנגנון הזה
בא להגיד משהו וחשוב שרגע נעצור ונקשיב לו.
הקשבה לגוף – ההקשבה למיקום הכאב, לרגשות העולים ממנו, זו הדרך
לפענוח התעלומה.
אנחנו נבין טוב יותר מה המשמעות שלו כשנעצור רגע להקשיב לגוף שלנו.
כך גם באכילה – אם נעצור לרגע בזמן הביס ונבחן מה בעצם הכנסנו לגוף עכשיו? כמה הנאה זה
גרם לנו?
האם נהנינו מהטעם? מהריח?
דוגמא מצויינת זה שוקולד: אפשר לאכול אותו בביסים גדולים כמו פיצה ואפשר להתענג על כל
קוביה ולמצוץ אותה עד תום. תארו לכם מה שקורה בזמן שאנחנו מפנים את תשומת הלב שלנו
לדבר עצמו, לתחושות הגוף העולות ממציצת שוקולד (רמז – זה לא רק בלשון)
כמובן שמומלץ לבחור אוכל מספק. אוכל שטעים לנו, שגורם לנו להרגיש סיפוק גדול יותר.
בחירה במזון כזה תביא לירידה בהתעסקות בו.
במאמר זה ניסיתי לעורר אתכם לשאול ולחקור
מתוך מודעות, הכלה עצמית והקשבה לגופכם.
מה הוא אומר לכם?
כאב זה אחד הכלים הכי עוצמתיים שלו!
איפה נמצא כעס בגוף שלך?
איפה נמצא רגש?
פחד? חוסר שקט? התרגשות? רגש אחר?
מהם אותם דפוסים פנימיים, רגשות ואמונות אשר טבועים בנו.
מודעות לעצמנו, לתחושות ול"קולות" של הגוף שלנו, היא הדרך
לשינוי תודעתי מיטיב.
אם קראתם עד כאן אני מוקירה אתכם ומאמינה שתתפלאו לגלות שמהיום
ההתייחסות לכאב או לתחושות גוף אחרות וגם התנהגויות שלכם תהיה אחרת.
זהו תחילתו של שינוי שמביא איתו ריפוי.
