למה כואבת לי היד השמאלית האם זה מסוכן? למה יש לי כאב בחזה ומה עושים כשיש כאב כזה:
אם אתם סובלים מכאב בחזה או בכתף בחלק הקדמי והכאב מתפשט ומגיע לפעמים עד למרפק ואפילו לקצות האצבעות?
קודם כל נבדוק מה הסימנים, על מנת לוודא שזה לא קשור ללב, אלא נובע מעומס וכיווץ בשרירים העלול ללחוץ על עצב או כלי דם באזור הצוואר, החזה או הכתף.
במצב כזה עלולה להיווצר הקרנת כאב גם למקומות אחרים בגוף.
התחושות הבאות בדרך כלל מופיעות במקרים בהם זו בעיה בלב:
תחושת מועקה וחוסר נוחות בחזה – זה הסימן השכיח ביותר לבעייה בלב.
בחילה, קלקול קיבה, צרבת או כאב בטן כאב שמתפשט לזרוע השמאלית.
תחושת סחרחורת או עמעום בראש.
כאב בגרון או / ובלסת.
עייפות רבה – מותשות והתנשמות כבדה.
נחירות
הזעה מוגברת
אם חוית את אחד או כמה מהסימנים האלה –
דבר ראשון חשוב להתייעץ עם רופא!
במידה וכבר נבדקת ולא נמצאה סיבה – איך נוודא שזו כנראה בעיה שקשורה לשרירים?
שימו לב:
האם הכאב מחריף בזויות מסויימות למשל בהרמת היד?
בעמידה או בשכיבה על הגב?
האם הכאב קשור לנשימה? – קושי לנשום עמוק או כאב שמתגבר בנשימה.
האם יש תחושת חולשה המלווה בכאב בזמן הרמת היד למעלה ויש צורך להעזר ביד השניה?
האם אתם לא מצליחים להגיע עם היד לראש להסתרק? או לגרד בגב?
כאב בחלק הקדמי של הכתף זו תופעה מאוד נפוצה.
לעתים קרובות (מדי) אני נתקלת בקליניקה במקרים בהם כאב בחלק הקדמי של הכתף החל להתפשט לכיוון המרפק ואפילו האצבעות וגרם לחולשה.
כאב זה מלווה בקושי להרים את היד הכואבת והמציקה ושום תנוחה כמעט לא מקלה על הכאב. בקיצור סיוט!
ככל שהסיבה לכאב או לתחושות בגוף אינה ברורה, כך הדאגה והמחשבות עלולות להתגבר: מה יש לי? מה גורם לזה? ואם הרופאים לא מצאו דבר – למה עדיין כואב לי?
אני מקווה שבקריאת השורות האלה תוכלו להבין טוב יותר מה עשוי לעמוד מאחורי הכאב, אילו סימנים חשוב להכיר, מתי אפשר להירגע ומתי נכון להמשיך ולבדוק.
לעתים קרובות עצם ההבנה של מה שמתרחש בגוף שלי – מפחיתה את חוסר הוודאות ומחזירה תחושה של ביטחון ושליטה.
הנה המחשה של הכאב והקשר לעומס שרירי המכונה טריגר פוינטס. אזורים מכווצים כתוצאה ממאמץ מתמשך או סטרס / לחץ רגשי מתמשך.
בציור: פיזור הכאב (המקרין) מסומן באדום
האיקסים מסמנים את מקור הכאב.
כאב מקרין בחזה או בכתף יכול להתחיל במצבי עומס שונים:
כמו חרדה וסטרס מתמשך – לשניהם יש קשר גדול להיווצרות כאב.
גם עבודה פיזית מאומצת כמו סחיבה, גריפה או הושטת הידיים לאורך זמן קדימה. (בעבודות הבית יש הרבה פעולות כאלה).
אחת הסיבות הנפוצות ביותר זו עבודה מול מחשב.
בתהליך החקירה בקליניקה אני שואלת שאלות שחושפות מצבים או התנהלות יומיומית שעלולה להיות המקור לבעיה. ואני תמיד ממליצה לכל המטופלים שלי לשפר את
תנאי סביבת העבודה וההתנהלות היומיומית.
הנה כמה כללי יסוד.
מכיוון שלעתים לא ברור לנו בכלל מה מקור הכאב הזה אבל זה כאב ממשי, אך כשאנחנו נוגעים או לוחצים במקום הכואב אין תחושה ש"נגענו" בכאב.
ההסבר הוא בדרך כלל כאב מקרין. זו תופעה ידועה – כאבים שמקורם מרוחק ממקום הכאב עצמו.
כלומר המקור של הכאב מתחיל מאיזשהו חוסר איזון שמקורו בכיווץ שרירים שעלולים לצבוט עצב או כלי דם וגם להפר את האיזון ולהקרין ממש נקודות לווייניות של הכאב לאזור אחר בגוף.
הרקמה הרכה היא האיבר הכי גדול בגופנו והיא מה שאנחנו קוראים לו – ה"בשר" שלנו.
ראו כאן להמחשה ניתן להבין איך הרקמה הרכה שלנו מתנהגת כמו הבד של החולצה הזו – כשיש כיווץ באזור מסוים בגוף, זה משפיע ומקרין גם למקומות מרוחקים:
כאב בא להעיר ולהגיד שמשהו לא בסדר. המערכת ההגנתית של גופנו מסמנת לנו לעצור רגע ולבדוק מה קורה.
הגוף שלנו כבר לא מתמודד עם הישרדות במצבי סכנה כפי שהיה בימי קדם.
אנחנו כבר לא בורחים או נלחמים בחיות טרף..
בתקופות הקדומות היינו חייבים מנגנון אוטומטי על מנת לשרוד. אם ברחנו מחיית טרף – לא היה לנו זמן להתחיל לחשוב מה לעשות עכשיו.. ולכן כמו אצל החיות – הגוף פיתח מנגנונים אוטומטיים שמטרתם היחידה היתה השרדותית – להגן עלינו ממוות.
אותו המנגנון עובד גם היום ואפילו בתדירות גבוהה עוד יותר:
נסו לדמיין איך כל הגוף נדרך / מתכווץ כשמדובר במצבי סכנה..
כיום המנגנון ההגנתי שלנו ממשיך להגן עלינו על פי הבנתו ומסתבר שלעתים קרובות הוא טועה.
סגנון החיים הלחוץ והעמוס בעידן השפע, משפיע רבות על המערכת האוטומטית שלנו שכבר לא תמיד מתאימה לעולם המתפתח.
"המפקח הראשי" המוח שלנו מאמין למה שהוא רואה וחש ומגיב בהתאם. גם סטרס מתמשך או פחד מתמשך עלולים להרגיש בגוף כמו פגישה עם חיה מסוכנת. גם מחשבות מורידות נתפסות כך כי המוח שלנו מאמין לכל מה שנגיד לו.
המערכת ההגנתית שלנו נכנסת לפעולה כמו בימים ההם.
שלושה מצבים למערכת העצבים שלנו:
ירוק: מצב ראשוני זה כשמערכת העצבים פועלת במיטבה במצבי רוגע, בחברה טובה ובאוירה נעימה.
כתום: מצב שני בו אנחנו חשים בסכנה, הגוף נכנס למצב הגנתי גם אם אין באמת סכנה אלא משהו מהחיים: למשל מלחמה..
או סרט מפחיד, לחץ בעבודה, בעיות בזוגיות, מחלה, לחץ כלכלי.. לא חסר מצבים כאלה בחיים.
אדום: מצב בו יש סכנה ברורה ומיידית והגוף עלול להתקע גם במצב של הלם או שוק.
המנגנון הזה מופעל אוטומטית במצבי סכנה – יותר נכון – במצבים בהם המוח שלנו זיהה סכנה לחיינו.
מחלקים את המנגנון הזה ל-3 F
FIGHT – יש אנשים שמצב זה מפעיל אותם להלחם
FLIGHT – יש כאלה שבמצבי סכנה יברחו
FREEZE – הגוף קופא – זהו גם המצב ההגנתי הכי קדום שלנו. במצב זה המערכת מפסיקה לתפקד וקופאת. אז מתחילות התקלות.
דוגמא טובה למצב קפאון ניתן לראות הרבה אצל חיות בטבע. יש חיות שהמנגנון הזה עדיין שימושי להן מאוד והן מעמידות פנים שהן מתות. למשל אופוסום או לטאות שונות ואפילו ארנבות.
במצבים מתמשכים כמו מלחמה וסכנה אמיתית, הגוף נמצא באופן קבוע במצב הגנתי ונפיץ, כל רעש, כל דבר עלול להתעורר בעוצמה בגוף.
זה כמו להיות חודשים על "פול גז בניוטרל" – הגוף מותש ואזורים בגוף נשארים מכווצים. המוח עדיין לא מאמין שהסכנה חלפה..
מצבי מתח מכווצים את הגוף בעיקר באזור הכתפיים, החזה והבטן.
גם סגנון עבודה כמו ישיבה ממושכת, עמידה ממושכת או עבודה פיזית עלולים לגרום לטריגרים להיות מופעלים ולייצר כאב עם הזמן.
בפועל – הגוף יצא מאיזון והכאב הוא זה שמתריע לנו על זה.
כאב בחזה:
יכול גם להיווצר ממצבים רגשיים. כשאנחנו מרגישים מועקה או פחד או רגשות אחרים שמכווצים אותנו, נוכל להרגיש את זה באזור מסויים בגוף.
אם נהיה קשובים לקשר הזה, נוכל ללמוד איפה נמצא כעס או פחד בגוף.
בדרך כלל לרגש מסויים יש ביטוי בחלק מסויים בגוף שלנו.
סביר להניח שאתם קוראים מאמר זה בגלל שאתם סובלים מכאב
באזור החזה או ביד שמאל ואחרי שנבדקתם אצל רופא.ה ולא נמצאה סיבה ברורה לכאב, (ויתכן שאמרו לכם שזה כנראה קשור לסטרס) ואתם לא זוכרים שום דבר שיכל להיות הגורם.
כשלא מצליחים להבין מה קורה לנו בגוף זה יכול להיות מאוד מלחיץ..
כשאנחנו נמצאים בלחץ מתמשך, גם הגוף נשאר במצב של דריכות. כמה דקות של נשימה איטית ומכוונת יכולות לעזור לנו לעצור לרגע, להוריד את רמת העוררות ולתת לגוף מעין "ריסטארט".
בואו נעשה ריסטארט קטן לגוף:
נשב בנינוחות במקום שקט ונוח, או נשכב על הגב.
ניקח 2-3 נשימות עמוקות, נשחרר את האוויר ונאפשר לגוף להרפות.
עכשיו נעבור לנשימה איטית וקצובה:
- נשאף דרך האף בקצב איטי נספור בלב עד 5
- נרגיש את הבטן עולה ומתמלאת באוויר.
- נעצור ונחזיק את האויר בפנים ל־5 שניות.
- ננשוף לאט במשך 5 שניות – עד שנרגיש שהאוויר יוצא והבטן מתרוקנת.
- נעצור שוב ל־5 שניות.
נחזור על הרצף הזה 2–5 פעמים, ברכות וללא מאמץ.
בסיום נחזור לנשימה הטבעית, נישאר עוד כמה רגעים בשקט ונשים לב למה שקורה בגוף.
בדקו עם עצמכם: האם הנשימה רגועה יותר? האם הגוף מעט פחות מתוח? האם אתם מרגישים עכשיו נינוחים יותר?
לפעמים, כמה דקות פשוטות של נשימה הן כל מה שהגוף צריך כדי לעצור לרגע ולעשות ריסטארט.
